מושקוביץ נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול")

פסק דין

זוהי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975, שעניינה תאונת דרכים מיום 5.7.07, שהיא גם תאונת עבודה, אשר בה נפגע התובע (יליד 16.10.81), ברגל שמאל, במרפק ובלסת. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת גובה בסיס השכר לשם קביעת הנזקים בעבר ובעתיד, ובשאלת השפעת הנכות על השתכרותו של התובע.

הנכות הרפואית

בתיק זה מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה (ד"ר ז'יטלני), ובתחום כירורגיית הפה והלסת (פרופ' ניצן).

ד"ר זי'טלני קבע בחוות דעתו כי עקב התאונה נגרמו לתובע:

"...שברים פתוחים במרפק הימני ובירך השמאלית, שבר מרוסק במשטח הפרקי של הברך השמאלית, ושבר בשוק הימנית. הנפגע קיבל טיפול על ידי שחזור וקיבוע פנימי של השברים בעזרת פלטות וברגים, ע"י מסמרים תוך לשדיים עם נעילה, ע"י הימנעות מדריכה ותמיכה מדורגת בדריכה וע"י פיזיוטרפיה. היום, 17 חודשים לאחר התאונה, נשארו לנפגע צלקות מרובות בגוף שאינן רגישות למגע ואינן דבוקות לרקמות העמוקות, פרט לצלקת במרפק הימני שבולטת לעין בגלל הקיבוע הפנימי שמתחת לעור. כן נשארו לנפגע ביד הימנית דלדול של שריר הזרוע והגבלה קלה בכיפוף וביישור המרפק הימני, כאשר התנועה הסיבובית תקינה וציר המפרק תקין.

בצילום רנטגן השבר נראה מאוחה היטב. ברגל הימנית, נשארה לנפגע הגבלה בתנועות הקרסול.

בצילומי רנטגן השבר בשוק נראה מאוחה היטב. ברגל השמאלית, נשארו לנפגע קיצור מזערי באורך הגפה, דלדול בשרירי הירך והשוק, והגבלה מזערית בכיפוף פרק הירך, כאשר השבר בירך מאוחה היטב.

בברך השמאלית... למרות שאין מבחינה קלינית כל ממצא פתולוגי בברך, אי אפשר להתעלם מן העובדה שהנפגע סבל משבר מרוסק של המשטח הפרקי, נזק שגורם לחיכוך בלתי תקין בין מרכיבי המפרק וגורם להפרעה בתפקוד התקין של הברך. מצב זה עשוי לגרום להופעת שינויים ניווניים פוסט חבלתיים במשך הזמן".

על יסוד האמור קבע ד"ר ז'טלני כי התובע סובל מנכות צמיתה כדלהלן: 10% בגין מצב המרפק, 10% בגין הגבלת התנועה בקרסול ימין, 10% בגין השפעת השברים על כושר הפעולה של ירך וברך שמאל, ו – 5% בגין ההפרעה האסתטית שגורמות הצלקות.

פרופ' ניצן בדקה את התובע ומצאה כי קיימים "קליקים" קולניים בשני מפרקי הלסת שאינם מלווים בכאב. פרופ' ניצן קבעה כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הממצא האמור, ועל כן היא קבעה כי עקב התאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%. פרופ' ניצן הוסיפה וציינה כי ניתן לתקן את הנזק על ידי התערבות כירורגית וכי הפרוגנוזה בעניין זה "טובה מאוד" - כלשונה.

לנוכח האמור לעיל, נכותו המשוקללת של התובע עומדת על 37.67%. המומחים לא נחקרו ואין מחלוקת על ממצאיהם, ולפיכך אני מאמץ את האמור בחוות הדעת שלהם.

חישוב הנזק

הפסד שכר בעבר:

התובע יליד 16.10.81, כך שבמועד התאונה, 5.7.07, הוא היה בן מעט פחות מ – 26. עובר לתאונה עבד התובע כמאבטח בחברת מודיעין אזרחי, שם החל לעבוד כשנה וחצי לפני התאונה. שני הצדדים מסכימים כי עובר לתאונה הרוויח התובע 6,600 ₪ נטו לחודש, ובהצמדה להיום סך של 7,921 ₪ נטו לחודש. לאחר התאונה לא שב התובע לעבודתו כמאבטח, אלא חזר לבית הוריו במושב, שם החל לעבוד, בחודש נובמבר 2008, בעסק המשפחתי לגידול תרנגולי הודו. על פי הנתונים המצטברים בתלוש השכר של חודש אוגוסט 2011 התובע משתכר בעסק המשפחתי סך של 5,758 ₪ נטו לחודש, ובהצמדה להיום סך של 5,923 ₪ נטו לחודש.

חישוב הפיצוי בראש הנזק של הפסד שכר בעבר צריך להתבסס על ההנחה לפיה אלמלא התאונה היה התובע ממשיך לעבוד עד היום כמאבטח בשכר של 7,921 ₪ לחודש. התובע טוען כי יש לפצותו בגין אובדן שכר מלא עבור התקופה שמיום התאונה ועד חזרתו לעבודה, ואילו הנתבעת טוענת שיש לפצות את התובע בהתאם לשיעורי הנכות הזמנית שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי, קרי – 100% נכות עד 31.12.07, 50% נכות מיום 1.1.08 ועד 31.3.08 ו – 30% נכות מיום 1.4.08 ועד מועד החזרה לעבודה. הנחת הנתבעת לפיה התובע היה יכול לחזור לעבודתו משעה שנכותו ירדה לשיעור של 50% היא הנחה שאין לה יסוד, וזאת מן הטעם שלאדם אשר נפגע בתאונה קשה מאוד להשתלב בחזרה בשוק העבודה התחרותי של ימינו, ובוודאי שכאלו הם פני הדברים כאשר מדובר באדם כמו התובע, אשר סבל בתקופה שלאחר התאונה מנכות זמנית של 50%, ואשר לפני התאונה עבד בעבודה שדורשת כשירות פיזית מלאה. לפיכך, בגין התקופה שמיום התאונה ועד ליום 31.3.08 אני פוסק לתובע פיצוי בגין אובדן שכר מלא בסך של 7,921 ₪ לחודש, ובסך הכול סך של 80,000 ₪ נכון להיום (כולל ריבית ממחצית התקופה), ועבור התקופה שמיום 1.4.08 ועד ליום 1.11.08 אני פוסק לתובע פיצוי בגין אובדן של מחצית משכרו החודשי, ובסך הכול סך של 30,500₪ נכון להיום (בצירוף ריבית ממחצית התקופה).

לגבי התקופה שמיום 1.11.08 ועד ליום מתן פסק הדין, התובע עותר לפסיקת פיצוי על בסיס ההפרש בין השכר הממוצע במשק לבין מה שהרוויח התובע בפועל בעסק המשפחתי. הנתבעת טוענת שאין לחשב את הפיצוי לפי השכר הממוצע במשק, כיוון שהתובע היה בן 26 ביום התאונה, וכן היא טוענת כי אין להאמין לתובע כי שכרו בעסק המשפחתי עומד על סך של 5,758 ₪ בלבד, לנוכח העובדה שהתובע בעצמו הודה כי מנהל העבודה שכפוף לו מרוויח סך של 7,000 ₪ - 9,000 ₪ לחודש, ואילו הפועלים הזרים המועסקים בעסק מרוויחים 4,500 ₪ - 5,000 ₪ לחודש.

טענת התובע לא מקובלת עלי, כיוון שהנחת המוצא הינה שאלמלא התאונה הוא היה ממשיך לעבוד כמאבטח לפחות במשך מספר שנים, ולכן את הפסד השכר בעבר יש לחשב לפי שכרו של התובע כמאבטח ולא לפי השכר הממוצע במשק. טענת הנתבעת גם היא איננה משכנעת, כיוון שאין הוכחה ממשית שתלמד על כך שהתובע השתכר סכום גבוה מזה שנרשם בתלושי השכר. כך, למשל, יכלה הנתבעת לדרוש במסגרת הליכי הגילוי לקבל את דפי חשבון הבנק של התובע, ומסמכים לגבי הוצאותיו החודשיות, מהם היה ניתן ללמוד טוב יותר על רמת שכרו של התובע, אך היא לא עשתה כן.

לפיכך, בגין התקופה שמיום 1.11.08 ועד היום יש לחשב את הפסדי השכר לפי ההפרש בין שכרו של התובע כמאבטח לבין השתכרותו בפועל בעסק המשפחתי כפי שהיא משתקפת בטפסי 106 ותלושי השכר שצורפו כנספח 10 לתצהיר התובע. יוער בהקשר זה, כי ההפסד בעין שיחושב להלן נמוך מן ההפסד לפי חישוב אקטוארי המבוסס על אחוזי הנכות.

על פי טופס 106 לשנת 2008 הפסיד התובע בשנת 2008 שכר בסך של 2,725 ₪, ובשערוך להיום סך (מעוגל) של 3,300 ₪.